טקסי אבל

בית החיים – בית החיים

ביהדות יש שמות שונים לבית הקברות: 

בית החיים – "בית החיים"
בית העולם – "בית הנצח"
בית קברות – "בית הקברים" 

על פי התפיסה היהודית, שמות אלה מתייחסים לתחיית המתים ולחיי נצח. לפיכך, למתים יש בבית הקברות מקום מנוחה לתקופה בלתי מוגבלת. על פי חוקי היהדות (ההלכה) מתקיימות אך ורק קבורות באדמה. על פי המסורת, כל המתים יזכו לתחיית הגוף רק עם בואו של המשיח. מסיבה זו, ומכיוון שמנוחת המתים קדושה, בתי קברות יהודיים אינם ננטשים.  

תקופות אבל

ביהדות יש תקופות אבל מוגדרות במדויק:

שבעה – שבעה ימי אבל
שלושים – שלושים ימי אבל
אבלות – שנת אבל

מיד לאחר הקבורה מתחילים עבור הקרובים ביותר שבעת ימי האבל (שבעה). במהלך האבל יושבים השכולים על ספסלים נמוכים או על הרצפה. המסורת קובעת כי כסימן חיצוני יש לקרוע את הבגדים (קריעה) ולכסות את המראות בבית. גם הטיפול בגוף מצטמצם למינימום ההכרחי. עד תום 30 הימים (שלושים) – ובמקרה של אבל על ההורים, שנה שלמה (אבלות) – נמנעים הקרובים ביותר מכל שעשוע. תקופת האבל מסתיימת עם הצבת מצבת הקבר, בדרך כלל לכל המאוחר ביום השנה (יארצייט).

שרפרף

במהלך שלב האבל האינטנסיבי הראשון (שבעה) יושבים השכולים על ספסלים או על רהיטים נמוכים אחרים ("ישיבה בשבעה").

כוס קידוש

כוס הקידוש משמשת בשבת ובחגים אחרים במהלך הקידוש, תפילה שבה מברכים על היין והלחם.

שקית קטנה של אדמה מארץ הקודש

בהלוויה מניחים בתוך הארון שקית קטנה של אדמה מהארץ הקדושה.

"חורה קדישה" – מי דואג למתים ולמשפחותיהם?

לצורך קבורת המתים קיימת בכל קהילה גדולה "חברה קדישא", "אגודה קדושה". המשימות ההתנדבותיות כוללות, מלבד השמירה על הנפטר וליווי המשפחה האבלה, בעיקר את טקס הרחצה של הנפטר ב"בית טהרה" שבבית הקברות. חברי "חברת קדישא" מלבישים את הנפטר בבגד קבורה לבן ומניחים אותו בארון פשוט. מסורת זו מסמלת את השוויון של כולם בפני הבורא בעולם הבא. גברים נקברים בנוסף עם הטלית שלהם, גלימת התפילה. כסימן לקשר לארץ הקודש, מוסיפים לארון שקית קטנה של אדמה מישראל.

בית הקברות היהודי כמקום לנצח

בניגוד לבתי קברות נוצריים או עירוניים, הקברים בבתי קברות יהודיים קיימים לנצח. בשל קדושת מנוחת המתים, הקברים אינם נמכרים ואינם ננטשים, וקיסוס וטחב מכסים את מצבות הקבורה. כדי לשמור על מנוחת המתים הקדושה, חלים כללים מיוחדים בבית קברות יהודי. על פי ההלכה היהודית, אסור לחיים להפיק תועלת ממוות. לכן אסור לקטוף פרחים או פירות בבית הקברות. כמו כן, אסור לעבור דרך בית הקברות רק כדי לקצר את הדרך. התקווה לתחיית המתים היא חלק מהמסורת היהודית. עם זאת, ביהדות קיימות דעות שונות לגבי האופן שבו מתרחשת תחיית המתים בפועל.