שפייר - שפיירה
שפייר – מקום מקלט ליהודי מיינץ
הקמתה של שפיירה כקהילה היהודית הצעירה ביותר ברשת השום קשורה באופן ישיר לשריפה שפרצה ברובע היהודי של מיינץ בשנת 1084. עוד באותה שנה העניק הבישוף משפייר ליהודים שברחו ממינץ זכות מיוחדת נרחבת, ששינתה באופן מהותי את מעמדם בשפייר. הבישוף קיווה שקהילה יהודית תעלה את ערכה של העיר. בתחילה התיישבו היהודים מחוץ לחומות העיר מימי הביניים. לאחר הפוגרום שפרץ בעקבות מסע הצלב בשנת 1096, קם רובע יהודי חדש בסמוך לקתדרלה. מ"חצר היהודים" הזו נותרו עד היום המקווה וכן שרידי בית הכנסת ובית הספר לנשים. מאמצע המאה ה-14 צמצם מועצת העיר שפייר בהדרגה את זכויותיה של הקהילה היהודית, שפעם שגשגה. מתחם "יודנהוף" עבר לבסוף, במאה ה-16, לבעלות העיר שפייר, לאחר שזו גירשה את האוכלוסייה היהודית מהעיר.
המקווה המונומנטלי בשפייר
בית המיקווה הוקם בתחילת המאה ה-12 בסמוך לבית הכנסת שהוקדש בשנת 1104. זהו בית המיקווה המונומנטלי העתיק ביותר שנותר באירופה, והוא שימש מודל לבית המיקווה הקטן מעט יותר בוורמס. גרם מדרגות ארוך וישר מוביל תחילה לאולם כניסה שבו נמצאת חדר הלבשה. גרם מדרגות שני, חצי-עגול, מוביל אל בריכת הטבילה, המוזנת במי תהום בעומק של 11 מטרים. המקווה שימשה לטיהור טקסי לאחר שמישהו בא במגע עם דם או עם גופה. הטקס קבע כי על האדם לטבול שלוש פעמים, עד לקודקוד הראש. גם חפצים, כגון כלי אוכל, יכלו להשיג את מצב ה"טוהרה טקסית" במי המקווה לפני השימוש הראשון בהם.
חכמי שפייר
בסוף המאה ה-12 הקימו חכמים יהודים משפיעים את מה שמכונה "החסידות" – תנועת יראת שמים שהתפשטה ביהדות האשכנזית. רעיונות חשובים של חכמים אלה נאספו על ידי רבי יהודה החסיד ותלמידיו ב"ספר החסידים". יהודה, כמו חכמים רבים אחרים מערי השום, היה בן למשפחת החכמים היהודית המפורסמת קלנומוס. בין כתבי החכמים הללו נמנים מילון תלמודי מקיף, וכן שירי קינה ותשובה המנציחים את הפוגרומים של מסעות הצלב.
זכויות מיוחדות להקמת קהילה יהודית
משנת 1084 נשתמר מסמך ייחודי: הבישוף רודיגר משפייר קבע בו זכויות נרחבות לקהילה היהודית. הוא הקצה ליהודים רובע מגורים נפרד והבטיח להם חופש מסחר, וכן את הזכות לנהל מערכת משפט וממשל עצמאיים, בהנהגתו של מה שכונה "בישוף היהודים". האוטונומיה המובטחת בכתב של הקהילה היהודית בשפייר אושרה והורחבה על ידי הקיסר היינריך הרביעי בשנת 1090. המסמך הקיסרי כלל גם את הקהילה היהודית בוורמס.
לאחר מה שמכונה "פוגרום המגפה" של 1349, במהלכו נרצחה האוכלוסייה היהודית וגורשה, הכירה העיר בתועלת הכלכלית שהייתה בעבר לקהילה היהודית. בשנת 1352 נועד מסמך חדש להסדיר מחדש את החיים המשותפים עם יהודים ויהודיות בשפייר ולעודד אותם לשוב לעיר. המוטיבציה של שליטי העיר באה לידי ביטוי מובהק באות הראשית המוצגת בתמונה. ואכן, כמה משפחות יהודיות התיישבו שוב בשפייר. עם זאת, הקהילה היהודית לא חזרה להיות בעלת החשיבות שהייתה לה לפני שנת 1349 לחיי הכלכלה של העיר.