בית הקברות ההיסטורי "יודנסנד"
הרבנים מינץ, זיגמונד סלפלד וסאלי לוי, אספו את הממצאים הללו. בשנת 1926 הקימו את מה שמכונה "בית הקברות ההיסטורי" בחלק לא מנוצל של בית הקברות מימי הביניים. את מצבות הקבר שנמצאו הם סידרו שם באופן מכוון באקראי, ולא – כפי שהיה נהוג במקור – בכיוון מזרח, לעבר ירושלים. כיום ניתן לראות כאן 168 מצבות בסך הכל, ביניהן מצבותיהם של מורים יהודים חשובים מהמאה ה-11. המצבה העתיקה ביותר שנותרה במרכז אירופה היא משנת 1049. היא מוצגת במוזיאון המחוזי במיינץ.
מצבות הקבורה שנאספו בבית הקברות ההיסטורי הן ייחודיות. הן מעידות, מצד אחד, על חשיבותה של מגנצה (מיינץ) כמרכז ליהדות האשכנזית, ומצד שני, על השורשים העתיקים של הקהילה היהודית במיינץ.
בין הממצאים מימי הביניים שהתגלו מחדש בשטח העיר נמנית אבן הזיכרון של גרשום בן יהודה, הידוע בשם הכבוד "רבנו גרשום, מאור הגולה" (רבנו גרשום מאור הגולה). גרשום בן יהודה, שהיה אחד מחכמי התלמוד המשפיעים ביותר במערב, פעל בסוף המאה ה-10 ובתחילת המאה ה-11 בבית המדרש התלמודי במיינץ. באותה תקופה חוותה הקהילה היהודית את תור הזהב הגדול ביותר שלה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רוחנית. תקנותיו של גרשום בתחום ההלכה (תקנות) היו פורצות דרך עד כדי כך, שהן אושרו שוב ושוב במאות הבאות. תקנותיו השפיעו באופן מכריע על היהדות האשכנזית, כגון התקנות לביטול מוחלט של ריבוי הנישואין או להנהגת סוד הדואר. הוא העניק לנשים זכות השתתפות בהחלטה על גירושין.
לאחר הפוגרום שפרץ בעקבות מגפת הדבר בשנת 1349, החמיר מצבם המשפטי והכלכלי של היהודים. המרכז התרבותי והדתי של היהדות האשכנזית הלך והשתנה בהדרגה לכיוון מזרח. הרב יעקב הלוי מוליין, הידוע בראשי התיבות מהרי"ל, הפך לסמכות היהודית העליונה של תקופתו. מסורות היהדות האשכנזית הועברו לדורות הבאים בספרו "ספר המנהגים" (ספר מנהגים). הוא קבע את סדר התפילה לקהילות הגרמניות והורה כי השירים הליטורגיים של הקהילה הקדושה במגנצה יהיו בלתי ניתנים לשינוי. זמן קצר לפני מותו עבר לוורמס. מצבתו על "החול הקדוש" שם זוכה עד היום להערצה מיוחדת מצד מבקרים יהודים.
יעקב או יעקב בן יקר היה יליד מיינץ. הוא למד באקדמיה לתלמוד (ישיבה) במיינץ אצל החכם המפורסם גרשום בן יהודה. בתחילה שימש כמורה במיינץ, ובשנת 1060 קיבל על עצמו את ניהול הישיבה בוורמס. יעקב בן יקר היה סמכות מובילה בענייני מצוות ואיסורים יהודיים (הלכה) הרבה מעבר לגבולות מיינץ. הוא נערץ בכל העולם כמורו של רש"י מטרואה, הנחשב לתלמיד החכם המפורסם ביותר מקהילות השום (SchUM) ונהנה עד היום מסמכות רבה ביהדות. מצבתו של יעקב הייתה קבורה בתוך חומות העיר מיינץ לשעבר, והתגלתה במקרה בשנת 1922 במהלך עבודות הריסה.
תקופת הזוהר של הקהילה היהודית במיינץ החלה עם הגירתה של משפחת קלונימוס מלוקה. משה בן קלונימוס, אביו של משולם, נחשב למייסד הקהילה במגנצה באמצע המאה ה-10. בהשפעת משפחת קלנומוס הפכה מיינץ למרכז של חוכמה יהודית. משולם ידוע בעיקר בזכות שירתו הליטורגית. בנוסף, הוא חיבר טקסטים בנושא "הלכת המסחר והכלכלה" ובכך הניח את היסודות לפרשנות התלמודית באזור הריין, בדומה לאקדמיות היהודיות בבבל. אבן הזיכרון שלו התגלתה בשנת 1859 במהלך עבודות הביצור של גדות הריין לקראת סלילת מסילת לודוויג, יחד עם כ-100 מצבות נוספות. הכתובת על המצבה מנציחה אותו במילים "רבינו משולם" (רבנה משולם).
אחת הדמויות הבולטות ביותר בקהילה היהודית של מגנצה, שפרחה בעבר, היה הרב שמעון בר יצחק. בספר הזיכרון העתיק של נירנברג הוא מכונה "שמעון הגדול". שיריו מושרים בתפילת הבוקר של היום השני של ראש השנה (חג השנה החדשה היהודי). קברו של שמעון ב"יודנסנד" נחשב לאבוד. בקרבת קצהו העליון של קבר זה, כך מסופר, פרץ מעיין של מים מרפאים. כמו כן, סביב שמעון הגדול מסתובבת אגדה לפיה נוצרים חטפו את בנו אלחנן כשהיה פעוט בשוק של מיינץ והביאו אותו למנזר. מאוחר יותר נבחר אלחנן לאפיפיור ברומא, שם, כך נטען, זיהה אותו אביו באופן פלאי בעת ששיחקו שחמט. בעקבות זאת חזר אלחנן למינץ, אל הקהילה של אביו.
בית הקברות היהודי העתיק "יודנסנד"
בתי קברות יהודיים נמנים עם העדויות החשובות ביותר להיסטוריה היהודית באירופה. בית הקברות היהודי העתיק "יודנסנד", שבו כ-1,700 מצבות היסטוריות, מהווה אפוא חלק משמעותי ממורשת התרבות העולמית של אתרי ה-SchUM בשפייר, וורמס ומיינץ.
"יודנסנד" במיינץ הוא, לצד "החול הקדוש" בוורמס, בית הקברות היהודי הגדול והעתיק ביותר שנותר במרכז אירופה. הוא שוכן על ציר תנועה רומי לשעבר, מחוץ לעיר מימי הביניים. מצבותיו העתיקות ביותר מתוארכות למאה ה-11. כאן ניתן למצוא לראשונה צורות עיצוב בסיסיות של קברים אשכנזיים.
אף על פי שהאוכלוסייה היהודית גורשה מספר פעמים, "יודנסנד" נותר במשך מאות שנים מקום הקבורה של יהודים ויהודיות ממינץ וסביבתה. רק בשנת 1880 נסגר בית הקברות סופית, לאחר שנפתח בית הקברות היהודי החדש ברחוב "אונטר צאלבאכר שטראסה".
יהדות אשכנזית (535 ZmL)
"אשכנז" הוא כינוי עברי עתיק לגרמניה. בימי הביניים התפתחו לאורך נהר הריין, בערי ה-SchUM, מסורות דתיות ותרבותיות, שהתפשטו מאוחר יותר, בעקבות הגירה, עד למזרח אירופה. היידיש הוא חלק מזהותם התרבותית.
המסורות של היהדות האשכנזית נבדלות מאלה של הספרדים (חצי האי האיברי / צפון אפריקה) והמזרחים (מזרח הקרוב). כיום מהווים האשכנזים כ-2/3 מהקהילה היהודית העולמית.
יהדות ספרדית (517 ZmL)
"ספרד" הוא כינוי עברי עתיק לספרד. היהדות הספרדית מבוססת על המסורות של הקהילות היהודיות בספרד ובפורטוגל, שחבריהן גורשו מחצי האי האיברי בשנים 1492 ו-1495. בעקבות זאת התיישבו הספרדים בעיקר באימפריה העות'מאנית ובצפון אפריקה. שפתם היא הלדינו. תרבות
הקבורה של הספרדים, למשל, כוללת לוח אבן שוכב, בעוד שאצל האשכנזים אבן זקופה מסמנת את הקבר.